הרי את - יהונתן צאיג כיתה י'4

הֲרֵי אַתְּ

גַּם כַּאֲשֶׁר אֶהְיֶה

עָטוּף קְמָטִים וְרוֹטֵט,

בָּא בַּיָּמִים

בזוכרי אוֹתָך כְּחִזָּיוֹן לוֹהֵט.

אַתְּ תּוֹפִיעִי בְּדָּלֶת אַמּוֹתָיי

תְּאֵבָה לְהֶבֶל תְּשׁוּקָה.

"מָה לָךְ", אוֹמָר אָז בְּעֶרְגָּה,

הַאִם מָטָר זוֹעֵף מַרְעִים עַל פָּנַיִך?

אוֹ שֶׁמָּא יְבוּלֵךְ קָמַל וְיָבְשׁוּ שְׂדוֹתַיִךְ?

וְאַתְּ, תַּבִּיטִי בְּחִיּוּךְ קָסוּם

שֶׁנִצְּנֵי כְּרוּבִים לוֹטְפִים אֶת מחשכיו.

וְכִמְעַט לְלֹא אומר תְּפִלָּתֵך תִּשָּׁמַע,

וּלְחִישָׁתְךָ הָרוֹעֶדֶת בְּיֵאוּשׁ תִּזְעַק:

"לִהְיוֹת אִתְּךָ",

"לִהְיוֹת אִתְּךָ עַכְשָׁו".

וַאֲנִי, כְּחָתָן בְּבִגְדִי לְבָנָה,

אֵלַיִך אֶגַּשׁ בַּלָּאט

נוֹטֵף דִּמְעוֹת טְלָלִית

וּבְאַשְׁמֹרֶת כִּסּוּפִים אַחֲרוֹנָה

אֶלְחַשׁ

"הֲרֵי אַתְּ".